תכשיטים

יום ההולדת השנה היה הזדמנות מצויינת לשדרג את מלאי התכשיטים שלי.

כנראה שהחברות שלי חשו בעצמן שזו ההעדפה שלי השנה, בלי שרמזתי, כי זה בדיוק מה שקיבלתי.

מסתבר שהבלוג מאוד עזר להן להחליט מה לקנות לי. אז אם החברות שלכן לא קונות לכן מתנות מדוייקות, פשוט תפתחו בלוג! השנה כל המתנות היו בול לטעמי (לא שבשנים קודמות הן לא היו, אבל הפעם אלו ממש היו דברים שלבד הייתי בוחרת). מתנה אחת אפילו קלעה כל כך לטעם שלי, שכבר קניתי אותה לבד! חברים קנו לי סט שרשרת ועגילים מג.ר.א.ס, סט שרכשתי לעצמי לבד ביומולדת שנה שעברה.
ונעבור לתמונות...

העגילים ממגנוליה, מאוד קלאסיים ושימושיים. מתאימים כמעט לכל בגד. אני מאוד אוהבת עגילים ארוכים, הם יוצרים אשליה של צוואר ארוך יותר.

מאוד רציתי טבעת סגולה שראיתי במגנוליה. בחנות שאני ביקרתי בה, היה להם אותה רק במידה קטנה מדי ולכן לא קניתי אותה אז. החבר ביקש טיפ, מה לקנות לי ליומולדת (למרות שכבר קיבלתי וממשתי, כרטיסים לשלמה בקיסריה), אז הזכרתי את הטבעת. כשהוא הגיע לחנות, מלאי הטבעות הסגולות בלבל אותו והוא לא זכר איזו רציתי, אז הוא קנה לי שוברים במקום. החלטה טובה בסופו של דבר. כי כשמדדתי את הטבעת הסגולה במידה שלי, לא אהבתי אותה בכלל.
ואז ראיתי את הנפלאה הורודה הזו. כל כך עדינה עם הגוון הזה של האבן והכסף במט. וגם היא משתלבת כמעט עם הכל.

ועכשיו לקלאסיקה אמיתית.
כבר המון זמן רציתי פנינים. מהסוג הקטן והעדין, לא הגדולות. קטנות שחובקות באלגנטיות את הצוואר מעל עצמות הבריח. עד עכשיו לא הסתכלתי עליהן אפילו כי חייתי תחת הרושם ששרשרת כזו היא מאוד יקרה. כשהלכתי לג.ר.א.ס להחליף את הסט שכבר היה לי מיד ראיתי את השרשרת הזו. מיד ביקשתי למדוד. התפלאתי לגלות שהמחיר שלה לא היה עד כדי כך גבוה כמו שחשבתי. 309 ש"ח.הייתי צריכה להוסיף שקל אחד בלבד.
שרשרת בשילוב גולדפילד ופנינים מלוטשות קטנות. שלמות.
(כמובן שהסבתא הרוסיה שלי היתה מאוד מרוצה שהנכדה שלה חזרה עם פנינים הביתה).

ופריט אחרון, לא כל כך חדש אבל חדש אצלי.
סבתא שלי קנתה את השעון הזה של Citizen לפני שנים. שעון דיגיטלי מזהב עם רצועת זהב עדינה.
כשהיא באה לבקר ליומולדת שלי, היא הביאה איתה כמה תכשיטים שלה והשעון הזה גם היה שם. מאחר ולפני כמה שנים היא קנתה שעון חדש היא שאלה אם אני רוצה את הישן שלה. אמנם צריך להחליף לו סוללה ולנקות אותו מעט, אבל בעיני הוא בכל זאת מציאה.
וכך הגיע אליי תכשיט הזהב הראשון שלי. אני לא כל כך אוהבת זהב עליי כי תמיד יש לי תחושה שזה נראה עליי פרחי בגלל גוון העור. אבל השעון הזה עדין מדי בכדי להשתייך לקטגוריה הפרחית, אז ויתרתי לו :)

היום יום הולדת

היום יום ההולדת שלי. 24.

בדרך כלל אני אוהבת ימי הולדת. לא מאלו שמרימות הפקת ענק, אבל כן חוגגת ושמחה מהמאורע. השנה עקב הנסיבות, טיפה פחות.
בשישי באו החברים הקרובים. פ' הכינה לי עוגת יומולדת מדהימה. שכבות של מוס שוקולד לבן, פסיפלורה וקראנץ' קורנפלקס ושוקולד לבן. זו היתה פצצת קלוריות טעימה בטירוף!
התברר שההכנה לקחה לה כ4 שעות. בערך כל מה שיכל להשתבש במהלך האפייה, הסתבך לה. כשהיא כבר סיימה כאב לה הגב והרגליים. אבל התוצאה היתה טובה. אז תודה!
אחר כך ישבנו בפאב (בלי מדרגות...) וחזרנו הביתה שמחים ומרוצים.
החלטתי להתלבש שמח, אז לבשתי את שמלת הנקודות שקניתי בקסטרו עודפים.
הוספתי שרשרת שהכנתי מפימו וסנדלים שחורים (שמתחילים להיות חרושים).

השרשרת מקרוב. הצבע שלה הוא בין אדום לורוד.
את היום ביליתי עם החברות. פשוט וכיף.

קצת פירגון

ביום שני ביני צלצלה אליי. היא עוקבת בRefresh אינטנסיבי אחר האתר של היינס- S-Wear או איך שתקראו להם.

עכשיו יש סייל לחברות מועדון ושתינו מחפשות איזה טופ מאוד ספציפי שכל העונה לא היה בחנויות או באתר.

בקיצור, היא צלצלה כי שלי פתאום הופיע במלאי.
ישר גלשתי לי בנוחות לאתר שלהם והזמנתי 2. אחד לי ואחד לאמא.
האתר מאוד נוח ונעים לגלישה והחלק הכי חשוב, המשלוח הוא בחינם.
להפתעתי היום ב12 המשלוח כבר הגיע אליי.
כבר הזמנתי בעבר מהאתר ומאוד נהנתי מהאריזה הנעימה שלהם. כל פריט ארוז בנפרד בניילון ובנוסף מקבלים שקית בד מתנה.
אני מאוד בעד החנות הזו. גם כי חבר המועדון שלהם אשכרא משתלם (למי שקונה לפחות פריט-שניים בשנה). גם כי יש להם תודעת שירות מעולה שכמעט ולא קיימת בארץ. הרשת היחידה (אם אני לא טועה) שנותנת לך החזר כספי מלא על הקניה שלך ואין מגבלת זמן על ההחלפה או החזרה.
בנוסף, קצת פטריוטיות והנעת המשק. החברה מייצרת בישראל, בכלל לא מובן מאליו בימינו.
המוצרים שלהם מאוד איכותיים. הטופים שלהם שורדים כביסות יותר טוב משל כל חברה אחרת.

אז רוב הקוראות בוודאי כבר קונות שם. אבל היה חשוב לי לכתוב על חברה שבאמת יוצאת דופן בשוק הישראלי.

ועכשיו בלי שום קשר, אנקדוטה משעשעת.
גיליתי שהיתה לי כניסה לבלוג מחיפוש בגוגל. מה מצחיק פה?
החיפוש היה "איך מלבישים קונדום".
מאוד עניין אותי לדעת איפה בבלוג שלי נמצא המשפט הזה כי ממש לא זכור לי שכתבתי משהו בנושא, אז הקלדתי גם אני את אותן מילות החיפוש.
ואז גיליתי שגם הSVD של גוגל לא תמיד קולע. "איך"+"מלבישים"+"קונדום", גוגל השאיר לעצמו לחבר בינהם.
נו טוב. מצטערת למחפש המתלמד. אולי עדיף בYouTube.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

במקרה שלי, לא יותר מדי כרגע. מתיישבת לעבוד. אבל את זה אפשר לעשות גם בפיג'מה.
אבל התחשק לי להתלבש קצת שלשום כי באו לבקר אותי. וגם כי גיליתי שבאופן מאוד מפתיע, ללכת עם עקב (קטן) יותר נוח לי משטוח.
את החולצה הזו קניתי בחנות מחסן כזו שנסעתי כדי לקנות בה גופיות סבא טובות ב10 ש"ח (בהמלצת חברה שלי). אהבתי מאוד את הצבע שלה והגזרה המעניינת.הוולנים תפורים מאוד יפה. היא עלתה 30 ש"ח ולא נראת ככה.
צירפתי אליה את החצאית עם הפפיון בצבע שאמא שלי לקחה. 100 ש"ח בערך.
שרשרת שקיבלתי מתנה מהחבר ואת הסנדלים הנוחים מאוד מסטיב מאדן.
הצמיד ממנגו והוא היחידי מסוגו שקיים אצלי. למה? כי יש לי כף יד מאוד גדולה יחסית לשאר העולם (כנראה) ולכן כל הצמידים שמגיעים בגודל קבוע ודורשים דחיקה לתוך הזרוע, פשוט לא עוברים את כף היד שלי.
הצמיד הזה מתרחב כי יש גומי בין החוליות ולכן הייתי חייבת לקנות אותו. למרות מחירו הדי שערורייתי. 50 ש"ח במנגו עודפים. כשאני אחלים אני אלך לטייל קצת ואחפש עוד כאלה.

ללבוש באמת יש השפעה על ההרגשה. ברגע שמתלבשים מרגישים יותר חיוניות וההרגשה הנפשית משפיעה קצת על הפיזית. טוב, זה מחזיק אולי לכמה דקות. אבל בימינו גם זה משהו.

Guess who?

בובת סוס פוני שעוצבה בדמותה של ליידי גאגא.
דומה באופן מלחיץ...
אבל ממש חמוד!

ניאון

אתמול סופסוף הגיע התאריך לבדיקת הMRI שלי.

קצת מלחיצה הבדיקה הזו. למזלי לא הייתי צריכה להכניס את הראש פנימה, כי אם כן, כנראה שהיה צריך לסמם אותי ואני לא אחת שסובלת מקלסטרופוביה.
אז שכבתי לי 20 דקות בלי לזוז (מאוד קשה לילדת רטלין שכמוני) עם אוזניות של מנחית מטוסים ושמעתי פיצוצים וצפצופים סביבי.
ועכשיו מחכים לתוצאה. יש לי CD עם סרטון מאוד יפה של הברך שלי מכל מיני זוויות, אבל לי לצערי זה לא אומר כלום.

וחזרה לבריחה מהמציאות, הבגדים.
האמת שטרנד הניאון די חלף על פני. נראה לי יותר מדי קורבן אופנה כל הסיפור הזה. זה לא שה80' היו שנים עם המון סגנון, אז למה לגנוב משם טרנדים?
אבל חבר שלי לקח 2 חולצות בקסטרו עודפים והיה צריך לקחת חולצה שלישית, אז קניתי את הגופיה הזו. 33 שקלים זה בסדר לשלם על פריט שאולי לא ישרוד לעתיד מבחינה אופנתית.
אחרי שמדדתי אותה בבית עם כמה דברים דווקא החלטתי שאני אוהבת אותה.
אל התמונות האלה הצטרפה פינצ'י. היא איתי מגיל 9 בערך והיא הכלבה הכי נאמנה וטובה שיש. בימים שאני מרגישה ממש רע ושוכבת במיטה, היא באה ומציצה אצלי בחדר כל כמה דקות ובודקת שאני בסדר. לפעמים גם באה ומנסה להגניב ליטוף מתחת ליד שלי.
צירפתי לחולצה חצאית מיני שחורה-כחולה, גם היא מקסטרו עודפים אבל מלפני שנתיים, 50 ש"ח.
שרשרת חוליות מTop10 שאמא שלי קנתה תמורת 10 ש"ח. הסנדלים מהפוסט הקודם.

חשבתי לשים תמונה של הברך. למקרה שיש פה איזה קורא/ת רדיולוג, אבל ויתרתי. זה מדכא.

ניצול מקסימלי

המלתחה של רובנו, או לפחות אלו בינינו שלא יכולות להרשות לעצמן ה כ ל, מורכבת בדרך כלל מפריטי בייסיק ועוד המון דברים שמאפשרים לעשות שינוי טוטאלי לאותו בייסיק.

בשנים האחרונות, בעיקר בגלל מגורים מפוצלים, נסיעות להורים שלי/שלו או סתם טיולים לחו"ל, למדתי איך לנצל כל פריט עד תומו. למה הכוונה? כשנוסעים לחו"ל, במיוחד אם מדובר ביעד שבו תרצי לעשות המון שופינג, צריך לחסוך בפריטים. המנטרה שעוברת לי בראש כשאני אורזת היא "כל פריט שאת מכניסה, זה פריט אחד פחות שאת קונה".

אמנם כרגע אני לא בדיוק בנופש מאוורר, אלא יותר במעבר כפוי, אבל התוצאה הסופית זהה. הארון המלא שלי רחוק ממני ואני צריכה "לעבוד" עם מלאי מצומצם של פריטים.
החצאית הזו מזארה (שזו כבר הפעם השלישית שהיא מופיעה כאן, די מחדל) היא דוגמא לפריט בייסיק כזה. אפשר להרכיב איתה כמה מראות שונים על ידי החלפת אקססוריז או חולצה ונעליים.
במקרה הזה צירפתי סטרפלס ישן ממנגו, סנדלים שחורות שטוחות ושרשרת מבית היוצר של דודה שלי.

את הסנדלים אמא שלי קנתה לי באחד מהסיבובים בעיר לפני שנתיים, בחנות נעליים מקומית. חרשתי עליהם באותו הקיץ וגם בקיץ שעבר. הם פשוט נוחים, עדינים ומתאימים להכל.
דודה שלי עושה שרשראות כחצי תחביב חצי עבודה כבר כמה שנים. בכל שנה נופלת עליה מוזה אחרת והיא מכינה תכשיטים מהמון סגנונות. לפעמים היא מכינה את החרוזים לבד ולפעמים קונה.
בזכותה יש לי אינספור שרשראות ארוכות וקצרות. בכל הצבעים. כשנכנסים אליה הביתה, הדבר הראשון שקורה הוא שמקבלים שרשרת תואמת ללבוש הנוכחי. ככה היא.
השרשרת הזו מלאת נוכחות והיא התאימה ללוק הזה בול. נתנה פיניש טוב :)

פינת הנעל

קצת מביך להגיד את זה, אבל כבר כמה חודשים אני מפנטזת על זוג נעליים מאוד ספציפי מTOGO. למה מביך? כי זו לא בדיוק חנות שמפנטזים עליה. מפנטזים על מקס מורטי, זה כבר יותר הגיוני.

אבל אחרי שראיתי את ספי בהפקה של petit A עם הסנדל הזה פשוט החלטתי שאני חייבת אותו. בכל הזדמנות שהיתה לי לעבור ליד סניף שלהם נכנסתי לבדוק. תמיד נגמר, לא נשאר, יש מידה 37. ואז, סופסוף מצאתי. כבר הייתי מוכנה נפשית לקנות בוורוד עתיק וגם באפור מרוב שהן הדהימו אותי (וכי הן עולות 2 ב100...), אבל היה רק באפור במידה שלי. גם טוב.
הן נוחות באופן מאוד מפתיע, כי הנעליים של TOGO לא נוחות בכלל בדרך כלל.
יש בהן משהו מאוד אלגנטי והן לא נראות זולות, גם מפתיע יחסית לחנות הזו.
הן עלו 70 ש"ח. אני בטוחה שהחבר יהיה בשוק כשהוא יקרא את זה. לגלות שיכולתי לקחת עוד זוג נעליים תמורת 30 ש"ח נוספים ולא עשיתי את זה?! אל דאגה, לא השתגעתי. פשוט לא היה שומדבר אחר שתפס לי את העין ובעיקר לא היה לי כח להתחיל למדוד, החנות היתה מאוד עמוסה.

לסיכום,תודה ענקית לספי שפתרה את התעלומה וגילתה לי היכן נקנו הנעליים!

המלצה

במקרה נתקלתי בבלוג האופנה Go Fug Yourself. בלוג שמסקר את הלבוש של הסלבריטאים לאירועים שונים וגם סתם ככה. הבלוג כתוב מאוד משעשע (כל כותרת מכילה בצורה כלשהי את המילה Fug).

מומלץ כניקוי ראש חד שבועי.

תמונה של ליידי גאגא מתוך הבלוג

תכינו את הכותונת

משוגעת נוספת עומדת להגיע למחלקה. או לפחות ככה זה נראה.
המון תמונות לא טובות של מייגן פוקס היפה.

היתה פה כמעט תקלה. רק כמעט.
בסוף היא הצליחה לעמוד ולתת תמונה אחת יחסית נורמלית עם עיני העגל הרגילות שלה.

My very own cookie monster

מדובר בחבר שלי. אני אדגיש שהוא לא שמן, אפילו מאוד רחוק מזה. מכאן אפשר להמשיך.

הוא סובל מהפרעה קטנה. הוא פשוט לא מסוגל לשתות משקה חם בלי עוגיה ליד. הבעיה ממשיכה לכך שהוא גם לא יכול לאכול רק עוגיה אחת. זה הולך מינימום בזוגות. תתנו לו כוס קפה או אפילו אספרסו בלי עוגיה ליד והוא מרגיש אבוד ומרומה.

אני ברוב טיפשותי התחלתי אצלו אובססיה חדשה לגמרי.
הייתי תמימה. רציתי לפתוח אותו לאופציות אחרות ליד הקפה.
הכרתי לו את קרואסון השקדים.
זה קרה לגמרי במקרה.
באחד מימי שישי לפני כמה חודשים קפצנו לקניון והוא אמר שהוא קצת רעב. אסור ללכת לקניון רעב (חוסר סבלנות ומבטי פאפי רעב), אז הצעתי שנכנס ללחם תושיה וניקח איזה קרואסון. לא התחשק לו השוקולד אז הצעתי את השקדים. בזלזול הוא אמר "שקדים?! מה מעניין בזה?", הצעתי שינסה. מכאן באמת שהשאר היסטוריה.
הוא פיתח אובססיה למצוא את קרואסון השקדים המושלם. כל בית קפה או מאפיה שחלפנו על פניו הצטרף לניסוי.
ויש גם ציונים!
אם מעניין אתכם המדד, כרגע המנצחים בנוק אאוט הם רולדין (עם דגש על רמת החייל) עם קרואסון שקדים במשקל. קטנים, פריכים, מפנקים במילוי וגם לא מאוד יקרים יחסית, כ9 ש"ח ל3 קטנים.
אחריהם בית הקפה אינשטיין בקניון רמת אביב. טעים מאוד, אבל יקר מדי ביחס לגודל. 14 ש"ח לקרואסון בינוני.
ללחם תושיה נשמר מקום חם בלב ולכן נכנס למקום השלישי, עם מחיר נוח של 8 ש"ח לקרואסון גדול.
באופן מאוד מפתיע, מהקרואסון של ארקפה הוא לא התלהב. קרואסון ששמו הולך לפניו.

בקיצור, אתן מבינות למה גרמתי? יצרתי cookie monster!!

המראה הבובתי

אני לא בדיוק בחורה קטנטנה ובובתית. אבל את המראה הזה אני מאוד אוהבת. יש לי חיבה לנעלי בובה/בלרינה, שטוחות או על עקב (למרות שכרגע אין לי הרבה ברירות, שטוח) ולאחרונה פיתחתי חיבה לחצאיות.

לארוחת שישי הרכבתי מראה בובתי למדי.
חצאית בצבע אבן שקניתי בגולף. צירפתי אליה גופיית בייסיק פשוטה מקסטרו,סנדלים מגולף ושרשרת ניטרלית אך הכרחית.בהתחלה בכלל מדדתי את החצאית בכחול. אני לא זוכרת למה, אבל החלטתי שהגוון הזה יהיה לי יותר שימושי ובסוף לקחתי את זו (אל דאגה, אמא שלי קנתה את הכחולה לעצמה, היא נשארה במשפחה). הפפיון שלה כל כך מתוק!
אולי זו רק אני, אבל כשהלכתי לקנות את הגופיה הזו בקסטרו הקיר עם הגופיות פשוט שימח אותי. זה כל כך מרגיע לראות את כל הצבעים האלה יחד על קיר. ממש יצירת אומנות (כנראה שמשככי הכאבים עושים לי משהו לא רק בברכיים אלא גם בראש). זה גאוני מבחינת החנות, כי לי זה ממש עשה חשק לקחת הרבה יותר מאשר הגופיה האחת שתכננתי. הפאק היחיד בתוכנית שלהם הוא שלא היו מידות, כך שבסוף רכשתי אחת בלבד.

אז מה היה לנו כאן?
גופיה, קסטרו, 40 ש"ח, 33 ש"ח אחרי הנחה מהתווים.
חצאית, גולף, 120 ש"ח בסופעונה, 100 ש"ח אחרי הנחה מהתווים.
סנדלים, גולף, 90 ש"ח בסופעונה, 75 ש"ח אחרי הנחה מהתווים.
שרשרת, דוכנים באונ' ת"א, 5 ש"ח.

כמו שניתן לראות, 17% הנחה בגלל תו הזהב הופך את כל השופינג למאוד נעים...

הכל התחיל מפיג'מה

הייתי כל היום בבית, אז לבשתי גופיה ספורטיבית שקניתי במלתחות של החדר כושר (שוק שחור!) לפני כמה חודשים. היא עלתה לי 40 ש"ח והיא מעולה לספורט. מאחר וגם ככה המרתון הספורטיבי הכי ארוך שלי כרגע הוא להגיע מהסלון למטבח, הגופיה עברה הסבה לנוחיות בבית.

הייתי צריכה לקפוץ לאנשהו אז זרקתי על עצמי את החצאית שקניתי בזארה, הוספתי את הסנדלים מסטיב מאדן, חגורה כסופה תואמת ושרשרת מבילי תכשיטים.
מאחורי השרשרת הזו יש סיפור מצחיק.
יום ההולדת שלי ושל אמא שלי חל בהפרש של חודש אחת מהשניה. תמיד היינו באות ביומולדת לאכול עם אבא שלי צהריים ליד העבודה שלו (אז) ברמת החייל. מתחת למשרדים במגדלי זיו יושבים, עד היום, בילי תכשיטים. זוהי חנות המפעל שלהם והם משווקים לכל מיני חנויות שמוכרות תכשיטי כסף. התכשיטים שלהם מאוד עדינים ובדרך כלל משלבים כל מיני אבנים צבעוניות. בקיצור, בכל מפגש כזה היינו נכנסות לחנות ובוחרות כל אחת תכשיט מתנה.
באחת מהפעמים האלה אני בחרתי שרשרת עם אבנים בצבע תכלת ואמא שלי בחרה את השרשרת הזו. מתישהו במהלך השנים החלפנו בינינו בשרשראות. השרשרת הזו אצלי כבר לפחות 3 שנים, אבל הקיץ הזה היא מתאימה לי מאוד עם כל התורכיזים והסגולים שהתחמקו לארון שלי.
על השרשרת אגב, כתוב "מזל", "אושר" ו"אהבה". ובאמת חסר לי בריאות.
בסוף לא נראה שיצאתי מהבית בפיג'מה.

מקום טוב צריך לדעת להעריך

ומקום העבודה שלי הוא מקום כזה.

היום שלחו לי את זה:
המון פירות טעימים ומתוקים וגם מסודרים יפה. המלון, האבטיח והאננס חתוכים בצורת פרח, איזה חמוד!
שימחו אותי. ופירות זה יותר טוב משוקולדים, פחות משמין. במיוחד במצבי של תזוזה מינימלית.
זה הגיע גם עם מזלגונים קטנים וצבעוניים.
בכלל, כל הצבעוניות הזו עושה שמח.
אז קחו פרי, זה עושה טוב :)

אם זה לא פאפרצי מוזמן אני בטטה קסביה

ככה כולנו מתלבשות למשחק טניס.
זורקות על עצמנו איזה בגד ים.
קצת איפור, משהו עדין ליומיום.
צמיד טניס קטן (הרי לשם כך הוא נועד, כדי לשחק טניס).
ונעלי עקב. לא משהו מוגזם, 8 ס"מ, ככה שיהיה נוח.
יכול להיות שהיא פשוט לא אכלה במשך השנתיים שעברו מאז הצילום הזה, והיא ממש רצתה להראות את זה.
אבל למה לא פשוט ללכת לים? נראה יותר טבעי מאשר על מגרש הטניס.

לגלריה המלאה בסופרפישל.

כוס קפה בפטיו

כשההורים שלי תכננו את הבית שבו הם גרים, אמא שלי פינטזה על פטיו עם ספסל שבו היא תוכל לשבת ולשתות את הקפה של הבוקר בשקט. התמונות הפעם מצולמות בפטיו הזה.
את האריחים היפים האלה שיוצרים דוגמת "שטיח" ברצפה, ההורים שלי נסעו עד למפעל קטן בקריית ספר ובחרו אותם אחד אחד מבין המדפים העמוסים באריחים בדוגמאות רטרו שכאלה.
נחזור לבגדים...
אחרי שהות מאוד ממושכת בבית יצאנו בערב לבית קפה, ההורים, החבר ואני.
רציתי ללבוש משהו קליל ונוח ושמלת הטריקו השחורה הזו עונה בדיוק להגדרה.
קניתי אותה לגמרי במקרה לפני שנה במהלך הפסקת צהריים מהעבודה במחיר מצחיק של 40 ש"ח בלבד.
צירפתי כאן טופ שחור מתחת כי לשעות האור היא טיפה חשופה מדי בלעדיו.
את החגורה הזו אמא שלי סרגה לפני כמה שנים במטרה ללבוש עם איזו חצאית שלה. היא היתה זרוקה בארון הרבה מאוד זמן עד שאני גאלתי אותה מייסורי המחבוא בארון לפני שבועיים. זוהי חגורת קשירה. במקרה הזה בחרתי לקשור אותה בקשירת פרפר בגב.
את הסנדלים קניתי השנה בסייל בגולף. הם עלו 90 ש"ח לאחר ההנחה ובנוסף שילמתי עליהם עם תווים כך שהמחיר הסופי היה 75 ש"ח.
כמו שאומרים, השם שלי היה כתוב עליהם. זוג אחרון בחנות, בדיוק במידה שלי. הם כל כך עדינים ויפים. אני מאוהבת :)
ואסיים בהכרזה.
אני חייבת להסתפר!

ללא כותרת

לקרוא על מה שקרה בת"א היום עשה לי צמרמורת, תחושת גועל מהמקום שהמדינה הזו הולכת אליו.
עדיין לא ידועים הפרטים המלאים של המקרה. אבל לפי מה שנראה כרגע, זה היה מאוד מכוון.
יש משהו מאוד אירוני בעובדה שרק השבוע צמו ודיברו על המחיר של שנאת חינם, השבוע שבו חל ט' באב.

חבל שאנחנו חוזרים אחורה. לימים חשוכים. במה אנחנו שונים מאירן?
אני חושבת על הנער/הנערה, מבולבלים, לא יודעים איך להתמודד. אני בטוחה שהגילוי הזה הוא קשה. לא בגלל שיש משהו נורא בנטיות הומוסקסואליות, חלילה. אלא כי יחד עם ההבנה שזו הנטיה שלך, מגיעה גם ההבנה שאתה שונה ושתמיד תהיה שונה. שהחיים שלך לא יתנהלו במסלול ה"נורמטיבי". שתמיד יהיה מישהו שיחשוב שאתה בחרת במסלול הזה ולא שהוא נבחר עבורך ועצם ה"בחירה" הזו שלך מצביעה על חולשה מבחינתו. מהיום ההבנה הזו מלווה גם בהבנה שאתה הופך למטרה, ויש מי שילחץ על ההדק.
חשבו שהגיעו למקום שבו הם סופסוף יוכלו להוריד את ההגנות ולפרוק את הכל, בסוף הגיע מישהו ופרק עליהם מחסנית. באוטומט.

מאוד עצוב לי לראות את מה שקורה כאן. את ההתדרדרות של האוכלוסיה. של המדינה. שלנו.
זה מתחיל מדיבור לא מנומס אל הקופאית בסופר. ממשיך בילד שמתעקש לשמוע מוזיקה ברמקול של הטלפון ועל הזין שלו כל העולם. ממשיך בלחתוך ולגנוב בכביש. ונגמר בלחתוך ולדקור במועדון. אף אחד לא מכבד רכוש של אחר, או רכוש ציבורי. אף אחד לא מכבד את המרחב האישי של אדם אחר. אף אחד לא מרגיש מחוייב לעשות את העבודה שלו בלי לקבל תמריץ (החל ממובילי הדירות, פקידים במשרדים ממשלתיים ועד למשטרה הנכבדת שלנו).

ההתדרדרות תעצור? יהיה כאן יותר טוב?

אאוטפיט של שישי אחה"צ

עוד ניסיון להתקדם בפתרון הבעיה לא עלה יפה.

אתמול בצהריים ניסיתי לשחות.
לא רעיון טוב.
חזרתי הביתה עם ברכיים נפוחות וכואבות וחזרתי אחורה מבחינת הרגשה ויכולת תזוזה.
באסה.
(ולכן התמונות בישיבה)

שמתי לב שלהתלבש משפר פלאים את מצב הרוח. גם אם אין יעד מדוייק אליו את מכוונת לצאת עם התלבושת שהרכבת, יש לכך השפעה נעימה על מצב הרוח.
אז אתמול התלבשתי בתלבושת של שישי אחר הצהריים בת"א.
אם הייתי בת"א, אז כנראה שהייתי יוצאת להסתובב קצת בשעה 5. אני מאוד אוהבת לטייל בשעה כזו בת"א ביום שישי. יוצאת ת"א אחרת. שעת הבין לבין. אחרי שכל המבקרים לסידורים או טיולים קופצים לת"א ולפני שהבליינים מגיעים.
את החולצה הזכרתי בעבר, רכשתי אותה בJ תמורת קצת יותר מדי כסף, כנראה שהייתי מסוחררת, אבל אני שמחה שבכל זאת קניתי אותה. 150 ש"ח.
הכפכפים, חיקוי של בירקנשטוק מתאילנד, 18 ש"ח.
את השרשרת אני הכנתי אני מפימו. דווקא היתה תרפיה לא רעה להכין את החרוזים האלה.
מאוד רציתי שרשרת בצבע הזה, אבל מאחר והוא כל כך צועק, רציתי שצורת השרשרת תהיה סולידית יותר. לא הצלחתי למצוא משהו כרצוני, אז הכנתי בעצמי ואני מאוד מרוצה מהתוצאה. העלות הכוללת שלה היא 10 ש"ח בערך.