חוב מהעבר

זוכרות את הביקור אצל סבתא?

סיפרתי שלקחתי ממנה איזה חלוק בית שהיא קיבלה במתנה וההדפס שלו קרץ לי.
ובכן, אין לתאר כמה הצורה של הדבר הזה היתה מכוערת. היה לזה וולנים עם סיומת באדום באזור החזה, שרוולים ארוכים וענקיים, אורך עד הקרסול (אני 1.70, זה ארוך מאוד...), ובעיקר גדול מאוד מאוד.
אז החלטתי לעשות ממנה שמלת מעטפת. היום אני מתחרטת שלא עשיתי גם תמונות של "לפני" כדי להראות ביחס ל"אחרי", אז תאלצו להבין כמה מזעזע זה היה מהתיאור שלי.

תפרתי כפתור פנימי וכפתור חיצוני באדום, כדי שהעסק לא יזוז יותר מדי. קיצרתי את השוליים ותפרתי קצת גזרה לכל העניין. עשיתי מכפלת, גזרתי את הוולנים הנוראיים והנה התוצאה:
בפעם הקודמת שלבשתי את השמלה נעלתי את הסטיב מאדן הכחולות-אפורות שלי למראה יותר אלגנטי. הפעם, בגלל החום ובעיקר בגלל הברכיים הסוררות שלי בחרתי בסנדל השטוח, שגם הוא כבר הוזכר פה בעבר.
תקריב על ההדפס, הקשירה (שלא רואים) והכפתור האדום החמוד.
צרפתי את הקשת האדומה שלי, אספתי מעט את השיער מאחור והוספתי עגילים אדומים ארוכים ועדינים ממיכל נגרין שנקנו לפני הרבה שנים, אבל משמשים אותי המון.
כאן בתמונה הצבעים לא התעוותו בגלל המצלמה של הטלפון (כי כמו שאפשר להבין מהפוסט המריר הקודם, המצלמה בתיקון...) אז אפשר לראות את הגוון האמיתי של השמלה וההדפס המתקתק.
אז יצאה לי שמלה בשעה וחצי עבודה ו0 שקלים. אני מרוצה :)
מה יש לי ביד אתן שואלות?
ובכן, מדובר בכוס שמספר דקות לפני כן הכילה אייס בלנד שוקולד טהור עם קצפת עשירה של קופי בין.
החבר עשה לי הפתעה וקנה לי את התענוג המושחת הזה ליד העבודה לפני שאספתי אותו הביתה.
לפני כמה שנים עבדתי ברמת החייל, ממש ליד הקופי בין והדבר הזה היה החטא המתוק שלי. אני כל כך אוהבת את זה. הייתי שותה את זה אפילו בחורף, למרות שזה הרבה יותר כיף בקיץ. אבל אחרי שעזבתי את רמת החייל לאזור תעסוקה פחות נוצץ (קרית אריה...) החלטתי שצריך להיגמל מהדבר הטעים והנוראי הזה. כבר קרוב לשנה לא שתיתי את זה, ואז לפני כמה ימים כשיצא לנו להסתובב בחום התחלתי לשפוך כמה בא לי ואיך מותר אחד פעם ב... וזה לא יהיה כזה נורא.
והופ, החבר עשה מעשה. כמובן שאיך שראיתי את הכוס עשיתי פרצוף של ילד שרואה גלידה והתחלתי לקפץ.
אחר כך הקיפוצים כבר היו מ70 אלף כפיות הסוכר ששחו לי בדם.

אבל באמת, פעם ב.. מותר, לא?
סופ"ש מלא בחטאים מתוקים לכולם!